" לאן עכשיו?
איפה הבית שלי?
איפה המקום שלי?
איפה אוכל לשים את הראש, לרפא את כל הכאבים,
להתחבר לעוצמה שלי
ולהיות מאושרת?
תארו לי!"
הלכתי לישון ובלילה חלמתי שאני יושבת בסטודיו קטן ומשום מה מציירת את האייקונים של קדושים הנוצרים... לפי המסורת העתיקה של אומנות הדתית זאת...
אני גדלתי ברוסיה, אצל מטפלת נוצרייה- אז מכירה את הג'נר...
אבל אחרי 30 שנה בישראל,
מכללה דתית שלמדתי בה,
שנים של שמירת מסורת יהודית- זה היה קצת מוזר...
החוויה בחלום הייתה קסומה- מרגשת ומספקת!
אז כשהתעוררתי בבוקר, שאלתי : " איפה המקום הזה- שאני אחווה כזאת שייכות וחדוות יצירה?"
קיבלתי תשובה: " סנדנסקי".
לא היה לי מושג, מה זה אומר- בחיים לא שמעתי את המילה זאת קודם!
פתחתי גוגל והוקסמתי מייד!
טבע מרהיב, קרבה למקומות עוצמתיים אנרגטי, הכי ידועים בעולם, הרים מסביב, מעיונות החמים...
" זה זה זה" - קרא אושו לתמושה זאת.
דמעות בעיניים!...
פשוט ארזתי את המזוודה, קניתי כרטיס וטסתי...
ביקשתי גם מהבנים שלי ללוות אותי לשם: בפעם הראשונה בחרתי ללכת ברוך, עטופה בתמיכה ובאהבה ( לא " בקשוח")))...
ועד היום אני מודה להם על זה- שהיו איתי ברגע כל כך משמעותי של חיי!
היו קצת עניינים לוגיסטיים לסדר את המסמכים הנדרשים- אבל מהרגע הראשון היה לי ברור: " כאן הבית!"
הכל היה מסתדר לי כמו באגדה:
מבקשת- מקבלת!
חודשיים הראשונים כל בוקר הלכתי לפארק המהמם וישבי מתחת לעץ או על הדשה.
בהיתי.
שרתי.
עשיתי מדיטציות.
רקדתי.
אחרי חודשיים הרגשתי שאני מחוברת לעצמי ואפשר לבנות חיים חדשים .
בלי משפחה
בלי חברים
בלי כל מה שמוכר לי.
בלי שפה.
בלי שורשים.
בלי בהירות כלשהי לגבי תקציב והמשך...
אבל היה לי שקט בפנים.
כל יום התעוררתי עם תחושת הודיה עמוקה על הבחירה זאת - והלכתי לגלות מתנות חדשות שבולגריה, שסנדנסקי מביאים לי!
ואז גיליתי שאני אף פעם לא לבד!
ושמשפחה האהובה שלי תומכת בי כל הזמן- לפעמים מרחוק, לפעמים מקרוב!
שחברים הקרובים שלי מוצאים דרך להביע את העידוד ואהבה!
( תודה לטכנולוגיות!)
שאמא ואמא שלי ( ז''ל. אז הם היו בחיים!) שמחים לדבר איתי מתי שבא לי- ומאמינים בי כל הזמן!
שלקוחות שלי באים אונליים וגם מגיעים לסנדננסקי, לקבל ריפוי ממני ומהמקום המדהים זה!
שהדירה האהובה שלי " מצאה אותי" לבד- והגיע כם כסף לשפץ אותה כמו שאני רוצה!...
( ויש לי חדר טיפולים שלפעמים הוא- סטודיו לציור, מלא שמש, משקיף אל ההרים!!)
וזהו...
חמש שנים אני כאן.
חתיכת חיים.
אני הפכתי למשהו אחר לגמרי מאשר אז...
( אין לזה הגדרות, אבל כייף לי עם אישה הזאת)))
ופשוט רוצה לומר : " תודה!".
תודה למי שאיתי תמיד.
תודה למי ששיחרר ואני שחררתי אותו!
תודה למי שבוחר להיות במרחב שלי, בכל מיני תפקידים!
תודה על הבית ועל אפשרות לבקר אצל ילדים ונכדים- מתי שמתאפשר!
תודה לאדמה של רוסיה, של ישראל, של בולגריה, של ארצות הברית- שתומכת בי ומזינה אותי תמיד!
ומה עוד?
מה עוד?
מה עוד אפשרי?
באהבה גדולה
אור- אל מאור.
מרפאה, ציירת, אמא, סבתא, אישה שהולכת את הדרך...
.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה