על הקצבות ...

זה עלה בי ברגע שהשתעשעתי ברעיון שאולי מתישהו כן יכנס גבר חדש לחיי...
( זה קורה בדרך כלל בזמן ריקודים בפארק, בבוקר- כשיופי אלוהי עוטף ומעורר כל מיני מקומות שעד כה היו מודחקים)

ומה ששמתי לב עליו- שקל לדנמיין לי בן זוג שהוא " עבר הרבה בחיים",
שהוא מבוגר, בעל גוף עבה, מצולק...
זה לא עושה אותי שמחה, אבל קל לדמיין.

ויחד עם זה רעיון שאפגוש גבר שאולי צעיר ממני, חתיך, מוכשר, חזק, סקסי- 
מעורר בי אימה.
פחד אלוהים.

תשוקה, משיכה ודחייה בו- זמני.

" יופי- זה צרות" - זה מה שחרוט במוח שלי ( אישה מפותחת יחסית)).
מה?!

התחלתי לחקור.
ברור, שזאת רק " נקודת מבט מעניינת שלי", אבל בכל זאת- מרגיש לי שזה נושא מסקרן להסתכל עליו גם ממבט " קולקטיבי"


כשאנחנו קופצים למיים קרים מאוד - התגובה הראשונה של הגוף דומה לכוויה.
הקטלטנים עצביים לא יכולים לזהות את המקור של תחושה ומפרשים אותה הפוך ממה שזה.

גם שאנחנו נוגעים במשהו חם, נכווים- התחושה הראשונה זה קור.

משהו בנו מסרב לקלוט קצוות של תחושה, לפרש אותם באופן אמיתי, מדויק.
מה גורם למערכת עצבית להגיב לתחושות קיצוניות ככה?

מה גורם לנו, לי להגיב לכיעור וליופי " הקיצוניים" באותה צורה?

אני מכירה כמה גברים, בעלי יופי מסנוור - שהיה להם קשה ליצור זוגיות, כי נשים הגיבו על המראה חיצוני באופן חריג)) והתקשו להתבונן על אישיות שמאחורי זה.

אני מכירה נשים בעלות מראה של דוגמניות על - שגברים פחדו להתקרב אליהן כי... ( תוסיפו את כל הסתיגמות על נשים יפות שאתם מכירים!)

אתמול, במסגרת קורס " אלכימיה לחיים", שאני לומדת בשפה רוסית, עשיתי עבודה אנרגטית עם קבוצת נשים - מסטריות ברמה בינלאומית.

כשעלו מילים כמו " דאגה, פחד, ביקורת" - כולן הגיבו " סבבה". עצוב, אבל מוכר.

ברגע שהנחתי למרחב משפט: " אני מוכנה לקבל את היחודיות שלי"...
" אני מוכנה לראות את היופי שבי" - הקבוצה הגיבה בסערה רגשית של ממש!

נעלצנו לעצור, לנקות, לאזן- כדי להשמיע את המשפטים אלה שוב ולקבל אותם ( בישביל ההתחלה)...

אין לי כאן אג'נדה.

רק הזמנה להביט יחד איתי.
ואולי לרשום מחשבות, אסוציאציות, סיפורים, תחושות שנושא זה מעלה בכם.

" כיעור יופי מסוכנים"...
מעניין, מה ניצור ביחד...
ומסקרן, איזו אמת שאני מתקשה לקבל, מסתתרים מאחורי דבר הזה.

מחכה לתגובות שלכם
באהבה
אור- אל מאור