אוכל של אמא
****
מושג זה עבר כל כך הרבה גלגולים בחיי!
בילדותי לא היה אותו.
ואם היה - היה בילתי אכיל.
בגיל 16 יצאתי לדרך עצמאית.
הייתי " אמא של עצמי". וגם דאגתי שיהיה לי אוכל.
כי הייתי חייבת להיות בריאה ועם המון כוח -
לממש את החלומות שלי וליצור לי בית משלי.
בגיל 20 התחתנתי ונהייתי אמא למשפחה גדולד.
אמא לאנשים שיותר מבוגרים ממני ( ולא היה להם כל כך מי שידאג להם)
לאנשים בני גילי ( כי היו להם כל מיני סיפורים לעבור.
ותמיד טוב שהיה לאן לחזור, להתחמם, להתחבק, לאכול משהו טעים ולהמשיך הלאה...)
הייתי אמא של ילדים שילדתי
לילדים שילדו אמהות אחרות,
כי הרגשתי שככה אני סוגרת מעגל.
כי כשאני הייתי " ילדה של אמא אחרת" - גם לי מתיד נמצאה פינה חמה וחיבוק אוהב. ומשהו טעים להתנחם בו.
נהייתי אני- סיר מלא כל טוב.
וזה עשה אותי שמחה.
אחרי גירושין זה אבד.
פתאום מצאתי את עצמי מול סירים קטנים,
שאין לי מושג, מה עושים בהם...
ולמי בכלל מבשלים...
דירות ריקות,
מדינות שונות,
סלטים חפיפיים,
משהו קליל ומהיר מדי פעם...
והיום בישלתי.
בפעם הראשונה.
לילדה שבי - ששמחה להריח את " האוכל של אמא"
לאישה שבי- שמתחילה להרגיש בבית
לכל הילדים ( בכל הגילאים) שאני בטוחה שירגישו
את הנוחכות של סיר מלא כל טוב.
ויבוא.
וימלאו את הבית בצחוק, בסיפורים ובשמחה.
ואני אשב, אסתכל ואחייך.
בקרוב!
***
באהבה - מריה אור-אל מאור
.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה