אחות של גורקה

מעניין, איך מסע שלי - רחוק ממקומות המוכרים, מאפשר לראות את הדברים " הרגילים" מזווית אחרת...

בתמונה זאת של פרופיל- אני דומה לאחי , ז''ל.

לא הרבה אנשים, כולל הכי קרובים, בכלל יודעים שהיה לי אח.

קרו לו גורקה ( גאורגיי)
והוא היה בן אדם עם פיגור שיכלי.

וחי 37 שנה - בעולם מורכב, הזוי, חצוי לאור וחושך...
מורה רוחני של הוריי ומדריך שלי לבחירה בטיפול כמקצוע...

התביישתי בו.
כעסתי עליו - למה נולד ככה?
למה הפך אותי למבוגרת, בגיל 9?
למה לא מת?
למה הוא ולא אני?
למה? למה?...

אנשים כאלה היה נהוג להסתיר ברוסיה.
גם את הגהנום בו חייה משפחה- בלי שום תמיכה מקצועית וסוציאלית,
בנידוי מאוכלוסיה כללית, בבדידות מול המצב...

זאת פעם הראשונה שאני מספרת עליו ככה.
כי אני לא מוכנה לדחות שום חלק שבי.
לא מוכנה להסתיר מעצמי כלום.

ומודה בזה.
אני ( גם) אחות.
אחות של גורקה.
שלא היה בו שום טינה כלפי.
ולא אשמה לגבי אף אחד ושום דבר.
ולא דחייה של אחרים כי הם לא כמוהו.
והמון הוקרת תודה לכל האנשים שאהבו אותו והיו חלק מעולמו.

ובליבי - רק חמלה ואהבה...
והוקרת תודה לחיים. בדיוק כמו שהם.
ולמסע שהזמנתי את עצמי אליו. כולל הכל.

אור-אל מאור